ארבעה עבדים יפניים, קשורים בחבלים, מחכים בלהיטות לאדונית שלהם בצינוק. היא מתגרה בהם, מדגדגת את הפטמות שלהם, ומענישה את חוסר הציות שלהם במכות, משאירה אותם צוחקים ומשתוקקים לעוד.
בעולם שבו עונג משתלב עם כאב, היפיפיות האסיאתיות האלה מוצאות את עצמן כבולות ומוגשות לגחמותיה של פילגשם. גופן מעוטר בשעבוד מורכב, פטמותיהן מעונות בשובבות במלחציים, ופיהן מלא בבדיחות שמחניקות את זעקות האקסטזה שלהן. האדונית, שולטת בעבדים הצייתניים האלה, מחלקת עונשים כראות עיניה. גופם מתפתל בייסורים, ובכל זאת הם נכנעים ברצון, ההנאה שלהם מוגברת מהכאב שלהם. החדר מתמלא בקולות גניחותיהם, צחוקם עקצץ במגע של סדיזם. עבדי השעבוד היפנים האלה, כבולים ויפים, הם התגלמות הכניעה, גופם בד של אומנות המאהבת שלהם. העונש שלהם משמש רק כדי להגביר את הנאתם, כניעתם עדות למסירותם. זהו עולם שבו כאב ועונג הם בלתי נפרדים, שבו כניעה היא שמחה וצייתנות היא האפרודיזיאק האולטימטיבי.