ככנועה, לא זר לי הריגוש של להיות כבולה ונתונה לחסדיה של גבירתי הדומיננטית. היום, מצאתי את עצמי שוב בכוחה, זרועותיי קשורות מאחורי, גופי פגיע וחשוף. היא נהנתה מאוד להתגרות ולייסר אותי, כל מגע שלה שולח צמרמורות לאורך עמוד השדרה שלי. ביד איתנה, היא הפליקה לי, המכות הכוחניות שלה מהדהדות בחלל החדר, כל אחת משאירה תחושת צריבה על בשרי. הדומיננטיות שלה היתה בלתי נכנעת, השליטה שלה מוחלטת. היא ידעה בדיוק איך לדחוף את הגבולות שלי, איך לגרום לי להתחנן לרחמים. ובכל זאת, למרות הכאב, הייתה תחושה מוזרה של הנאה בכניעה לה, בהגשת רצוני לאחיזת הברזל שלה. כשהיא המשיכה להעניש אותי, יכולתי רק לקוות לשחרורה הסופי, פרס מתוק על הצייתנות שלי. על מה יכול להיות יותר מפתה מהבטחת הנאה אחר כאב?.